ועדת ערר קבעה מספר פטורים מהיטל השבחה 

ערר הוגש כנגד חיוב העוררים בהיטל השבחה בעקבות מימוש בדרך של היתר בניה. 

הערר מעלה שלוש טענות עיקריות: 

1. העוררים – הנישומים – לא קיבלו הודעות חיוב פרטניות המפרטות את גובה היטל השבחה המוטל על כל אחד ואחד מהם, וכי הועדה המקומית הוציאה הודעת חיוב כוללת למגרשים שלגביהם חל היתר הבניה המבוקש. 

2. בעוד שהיתר הבניה מממש רק חלק מזכויות הבניה במגרשים, הרי שהועדה המקומית הטילה על העוררים חיוב לפי שומה שערכה בשנת 2015 ביחס למלוא ההשבחה הנובעת מהתכנית (לכל אחד מהמגרשים). זאת בניגוד להוראות הדין שלפיהן במימוש חלקי על החייב לשלם היטל השבחה בשיעור יחסי לפי מידת המימוש החייבת בהיטל השבחה. 

3. הועדה המקומית לא הכירה, שלא כדין, בזכות העוררים לפטור מתשלום היטל השבחה לבניית ממ"דים, בהתאם להוראה מפורשת בסעיף 19(ב)(9) בתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה 1- 965. 

בתשובה לטענה הראשונה טענה הועדה המקומית כי חיוב היטל השבחה הוצא במרוכז ליזם שעימו התקשרו העוררים, כי הבקשה להוצאת שומות פרטניות של היטל השבחה נטענה רק על מנת שניתן יהיה להגיש את הערר במועד בו הוגש, כי קיימת בעיה טכנית להוציא הודעת חיוב בגין היטל השבחה לכל עורר ועורר. 

לעניין זה, קבעה הוועדה כי זכותם של כל אחד מהעוררים שהינו נישום, לקבל הודעת חיוב המפרטת את החיוב של היטל השבחה החל עליו באופן אישי – בבחינת מושכלות יסוד. החייב על פי הדין זכאי לדעת מהו החיוב שחל עליו. כמו כן קבעה הועדה כי על הועדה המקומית להוציא לכל אחד מהעוררים הודעת חיוב שבה יפורט גובה היטל השבחה החל עליו, המבהירה לפי מה חושב. 

כמו גם, קבעה הועדה כי ככל ששולמה ריבית כלשהי על סכום החיוב, על הועדה המקומית להשיב אותה בתוך 30 יום, בתנאי סעיף 17 לתוספת השלישית. 

באשר למימוש החלקי טענה הועדה המקומית כי זכויות הבניה העיליות שלא מומשו הן זניחות, ואך זכויות הבניה התת קרקעיות (עיקרי ושירות) שלא מומשו, אין להם שווי של ממש ולפיכך אין הבדל בין ההשבחה במימוש מלא לבין השבחה במימוש החלקי דנן. 

לגבי טענה זו, קבעה ועדת ערר כי הודעת החיוב לסכום ההיטל החל על מלוא המגרש הוצאה איפוא שלא כדין ובניגוד להוראות התוספת השלישית ואף הורתה לועדה המקומית להוציא לעוררים שומה למימוש בדרך של היתר בניה, שתתייחס למידת המימוש והיקפי הזכויות שהתבקשו בהיתר. 

באשר לטענה השלישית לעניין הפטור בגין בניית ממ"דים, טענה הועדה המקומית כי פטור זה אינו חל על בניית ממ"דים בבניינים חדשים וכי תכלית הליך החקיקה, שבגדו הוסף פטור זה, הייתה לעודד בניית ממ"דים לבניינים קיימים. לפיכך, בין היתר, ניתן פטור מהיטל השבחה בגין בנייה שכזו. להבדיל, בניית ממ"דים בבניינים חדשים מחויבת ממילא על פי הדין ולא היה כל צורך לעודד אותה באמצעות פטור מהיטל השבחה. 

ביחס לטענה זו, ועדת ערר קיבלה את טענת העוררים וקבעה כי הם זכאים לפטור בהתאם לסעיף 19(ב)(9) בגין בניית הממ"דים בהיתר הבניה דנן. 

• ראו: ערר מס' הר/85193/17 ניסים סלע ואח' הוועדה המקומית לתכנון הרצליה.