פס"ד המבהיר את זכות העיכבון בין יזם לקבלן בפרויקטים של תמ"א 38 

חברה קבלנית התקשרה עם דיירי הבניין ברחוב חורב בחיפה בהסכם לביצוע עבודות תמ"א 38.

על רקע מכתב זה, הגישה החברה הקבלנית בקשה למתן סעדים זמניים במסגרתה ביקשה למנוע את סילוקה מאתר הפרויקט, למנוע מחברה היזמית להתקשר עם כל גורם אחר לצורך ביצוע עבודות הבניה הנכללות בחוזה בין הצדדים ולאסור שימוש בחומרי הבניה וכלי העבודה שבבעלותה ונמצאים באתר, עד לבירור המחלוקות ביניהם ותשלום החוב עבור העבודות שבוצעו. 

עם הגשת הבקשה להעברת הבורר מתפקידו, הגישה התובעת, החברה הקבלנית בקשה שנייה למתן סעדים זמניים, בה ביקשה להעניק לה עיכבון זמני באתר ולאסור על החברה היזמית לסלק את ידה ממנו, לאסור ביצוע עבודות הבנייה הנכללות בחוזה באמצעות קבלנים אחרים ולמנוע שימוש בכל חומרי הבניה, כלי העבודה והפיגומים הנמצאים באתר, עד לבירור המחלוקות בין הצדדים ותשלום החוב עבור העבודות שבוצעו.

בהמשך שינתה החברה הקבלנית את עמדה וטענה כי מגיעה לה עיכבון על דירת אחת בפרויקט. 

טענות החברה הקבלנית היו כי עומדת לה זכות עיכבון מכוח סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות בגין העבודות שבוצעו ובגין נזקים שנגרמו לה עקב מעשיה של החברה הקבלנית, התובעת טענה כי במסגרת ההליך בביהמ"ש המחוזי, הוסכם בין הצדדים על החזרת המצב לקדמותו באופן שכל זכות שעמדה למי מהם בעת הגשת הבקשה המקורית תעמוד לו במסגרת הדיון בבקשה זו. לטענת התובעת, עומדת לה עילת תביעה מבוססת ואיתנה שעה שהיא ביצעה עבודות בהיקף של 70% מכלל העבודות לפי הסכם ולאחר שהשלימה את שלב השלד במלואו, מלבד החניון, כולל עבודות חיזוק הבניין הקיים, ביסוס המרפסות, בניית ממ"ד ותוספת חדר בכל דירה בנוסף לעבודות טיח, חשמל ואינסטלציה. לשיטתה, הנתבעים פעלו לסילוק ידה לאחר שהשלימה את חלקן הארי של העבודות והם מנסים לקבל את פירות הבנייה המשמעותית שבוצעה מבלי לשלם בגינה ובכך להתעשר על חשבונה. בנוסף טענה התובעת לנזקים שנגרמו לה עקב התמשכות הפרויקט והעיכובים בביצוע העבודות . 

טענות החברה היזמית היו כי הסעד אליו עותרת התובעת הוא למעשה הטלת עיקול על דירה בפרויקט והשימוש במילים "צו עיכבון על דירה" בא כדי להצדיק את המשך הדיון בבקשה, כאשר סעד זה לא נדרש בבקשה לסעדים זמניים. מכאן, מדובר לשיטתם בשינוי חזית לו הם מתנגדים. בנוסף טענה החברה היזמית כי תכלית הסעד הזמני היא לשמור על המצב הקיים העלול להשתנות אם לא יינתן הצו המבוקש, אלא שבמקרה זה הפסיקה ההחברה הקבלנית להתייצב באתר שבועות רבים לפני הפנייה לביהמ"ש. 

בנוסף אשר לעיכבון, טענה החברה היזמית כי לחברה הקבלנית אין ולא היתה זכות עיכבון מהסיבות הבאות:

• הבניין /הדירה עליה מבוקש העיכבון אינם בגדר נכס שהנתבעת מסרה לתובעת לביצוע מלאכתה. הבניין אינו נכס של הנתבעת.

• התובעת ויתרה על זכות העיכבון במעמד ההסכמות הדיוניות שהושגו וטענתה כי עקב ההסכמה בביהמ"ש המחוזי, קמה לה הזכות בשנית, אינה יכולה לעמוד.

• התובעת אינה עומדת בתנאי ההחזקה המהווה תנאי הכרחי לעיכבון. היא אינה נמצאת באתר, אין לה שליטת פיזית בו (בכל מקרה, השליטה היתה ליזם) ולכל     היותר הינה ברת רשות בו.  

• זכות העיכבון של התובעת מתאיינת גם משיקולי מדיניות ואם תינתן לה זכות עיכבון במקרה זה, יפגעו חיי המסחר התקינים. הדרישה לעיכבון אינה מידתית           לעומת הפגיעה בקניינה של הנתבעת.

• טענה לזכות עיכבון בניגוד להסכם אשר התובעת עצמה טוענת כי הוא מחייב, הינה שימוש לרעה בזכות וחוסר תום לב.

במוקד החלטת בית המשפט עומדת השאלה: האם נוצרה לטובת המבקשת זכות עיכבון על פי סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות. 

בית המשפט השלום בקריות דחה את הבקשה לזכות עיכבון ראשית משום העובדה כי לא נחתם הסכם מחייב בין הצדדים ועל פי הטיוטות שהועברו קיים סעיף אשר שולל את זכות עיכבון. בנוסף קבע בית המשפט כי תנאי ראשון והכרחי ליצירת זכות עיכבון על פי סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, הינו קיומו של חוב שהגיע מועד פירעונו, והחוב טרם קוים. תנאי שני לקיומה של זכות עיכבון בידי הנושה הוא שהלה מחזיק בנכס שנמסר לו מאת החייב, כאשר לפי סעיף 11(ד) לחוק המיטלטלין, זכות העיכבון פוקעת אם הנושה הוציא מרצונו את הנכס משליטתו לזכות.

במקרה זה החברה הקבלנית נטשה את האתר ולא החזיקה בו ועל כן פקעה לה זכות העיכבון.

       תא (קריות) 10057-11-17 א.א אמיר חידוש מבנים בע"מ נ' ד.י.יעד גלובל אחזקות נדל"ן בע"מ