אגרה בערר תחושב על פי מכפלה של מס' המערערים (גם אם הם מגיש ערר אחד)
אגרה בערר תחושב על פי מכפלה של מס' המערערים (גם אם הם מגיש ערר אחד)
ערר שהגישו דיירי בית משותף לגביי שומות מס שבח שהוצאו להם על ידי מנהל מיסוי מקרקעין בחיפה, בעסקת תמ"א 38 בחיפה. הדיירים התקשרו עם חברה יזמית לביצוע הפרויקט ומכרו לחברה את זכויות הבניה ל – 25 יחידות חדשות מכוח תמ"א 38 וזאת בתמורה לביצוע עבודות חיזוק ושיפוץ בבניין.
המחלוקת בערר דנן הינה בגין קנס אי הצהרה במועד שהשית מנהל מיסוי מקרקעין על כל אחד מן הדיירים. לגישת מנהל מיסוי מקרקעין, הדיירים איחרו ב-8 חודשים בהגשת ההצהרה על העסקה. ולכן הטיל קנס אי הצהרה במועד בסך 4,160 ₪ על כל אחד מבעלי הדירות.
המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין חיפה הגיש בסמוך לאחר הגשת כתב הערר בתיק דנן בקשה לסילוק הערר על הסף מחמת אי תשלום אגרה מספקת. במסגרת הבקשה טוען המשיב כי יש לסלק את הערר על הסף מחמת אי תשלום אגרה מספקת, אלא אם תשולם מלוא האגרה תוך פרק זמן שייקבע על ידי ועדת הערר. המשיב טוען בבקשה כי העוררים – 49 במספר – הגישו הליך אחד לגבי שומות מס שבח שהוצאו להם. בערר נתבקש סעד לגבי כל אחד מן העוררים ולגבי כל שומה הנוגעת לכל עורר. עוד טוען המשיב כי נסתבר מבדיקה במערכת "נט המשפט" כי שולמה אגרת בית משפט אחת בלבד בסכום של 895 ₪, ולגישת המשיב בנסיבות הערר יש להוסיף תשלום בגין 32 אגרות של 895 ₪ כל אחת מהן, ובסך הכל 28,640 ₪ וזאת ביחס לכל עורר או לכל זוג עוררים ככל שמדובר בבני זוג נשואים.
הדיירים, העוררים טענו כי תקנה 12(א) לתקנות סדרי הדין בוועדות ערר מחילה את תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקנות סד"א) על עררי מיסוי מקרקעין, למעט תקנות סד"א מסוימות שנקבע שלא יחולו על עררים. תקנה 422 לתקנות סד"א מאפשרת לבעלי דין אחדים בתובענה אחת להצטרף יחד בערעור אחד, ותקנה 423 לתקנות סד"א קובעת כי תובענות אחדות שאוחדו וניתנה בתובענה המאוחדת החלטה אחת, רשאי כל בעל דין לערער על ההחלטה ואין צורך להגיש ערעור נפרד לכל אחת מן התובענות שאוחדו. לפיכך, טוענים כי בין אם נתייחס להשגות שהוגשו על ידי העוררים כהשגה אחת שניתנה בה החלטה אחת ובין אם נתייחס אליהן כאל מספר השגות שאוחדו וניתנה בהן החלטה אחת – כך או כך רשאים העוררים להצטרף יחד בערעור אחד ואין צורך בהגשת ערעור ביחס לכל אחד מהעוררים.
ועדת הערר נעתרה לבקשה בחלקה, וקיבלה את עמדת מנהל מיסוי מקרקעין.
ועדת הערר פסקה כי מכוח הוראת תקנה 4 לתקנות סדרי הדין בוועדות ערר, חייב עורר בתשלום אגרת בית משפט עם הגשת כתב הערר. הכלל הוא כי ביחס לכל שומה יש להגיש ערר נפרד, גם אם ניתן היתר לאחד עררים. גם אם השומות שהוצאו על ידי מנהל מיסוי מקרקעין נובעות מעסקה אחת אין משמע כי בשל כך קיימת חבות בתשלום אגרה אחת.
וועדת הערר קבעה כי במקרה דנן אמנם הסוגיה הינה סוגיה זהה ביחס לכל העוררים, ועל כן לכאורה אין מניעה כי העררים יישמעו במאוחד, אך לכל עורר הוצאה שומת מס שבח נפרדת ועליו לשלם אגרה בנפרד.
"אמנם הסוגיה העומדת לדיון הינה סוגיה זהה ביחס לכל העוררים, ועל כן לכאורה אין מניעה כי הערר של כל אחד מן העוררים יישמע במאוחד. אך לכל עורר הוצאה שומת מס שבח נפרדת. גם אם המשיב, מטעמי נוחות טכניים, הוציא החלטה אחת, הרי שהבהיר הוא בצורה חד משמעית כי ההחלטה מתייחסת לכל אחת מן השומות. על כן, אין בכך כל רבותא לצרכי הדיון בענייננו לנושא החיוב באגרת בית המשפט. החבות במס, או יותר נכון – החבות בקנס אי הצהרה במועד שהוטלה על כל אחד מן הדיירים העוררים בשל אי הגשת הצהרה במועד הקבוע בסעיף 49לב1 לחוק מיסוי מקרקעין, כפי שקבע המשיב – אינה חבות ביחד ולחוד. כל עורר, או זוג עוררים נשוי – חייב בתשלום קנס אי הצהרה אחד ונפרד העומד בפני עצמו.
לא למותר לומר, כי לא מצאנו יסוד לטענה כי תשלום האגרה על ידי כל אחד מהעוררים יחסום את דרכם לשערי בית המשפט או כי תשלום זה אינו מוצדק או שהוא בלתי "מוסרי".
וע (חי') 43667-08-18 פבל גרוסמן נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה
למאמרים נוספים:
