ביהמ"ש העליון - בניית ממ"ד בבניין חדש פטורה מתשלום היטל השבחה

ביהמ"ש העליון - בניית ממ"ד בבניין חדש פטורה מתשלום היטל השבחה 

בית המשפט העליון קבע לאחרונה כי הפטור מתשלום היטל השבחה בגין בניית ממ"ד, הקבוע בחוק התכנון והבנייה, יחול גם על בניית ממ"ד כתוספת לבנייה חדשה, ולא רק כתוספת לבנייה ישנה. 

עובדות המקרה 
ההליך נסב על היטל ההשבחה שהוטל על בעלי זכויות במקרקעין המצויים במתחם רוזמרין פתח תקווה. על המתחם חלות תכניות שאושרו לאחר שנת 1992, שבה עיגן המחוקק את החובה לבנות ממ"ד בדירה. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה הוציאה דרישות לתשלום היטל השבחה בגין בניית ממ"דים בבניינים. הבעלים פנו להליכי שמאות מכרעת, שבמסגרתם ניתנו על-ידי כמה שמאים שומות מכריעות. השמאים קבעו כי לבעלי הקרקע יש פטור מתשלום היטל השבחה בגין בניית הממ"דים. הוועדה המקומית ערערה על הקביעה של השמאים המכריעים לוועדת הערר לפיצויים מחוז מרכז, וטענה כי יש לתת פטור מתשלום היטל השבחה רק כאשר מדובר בבניית ממ"ד כתוספת לבנייה קיימת, אך לא ניתן לתת את הפטור כחלק מבנייה חדשה. ועדת הערר דחתה את העררים וקבעה כי הפטור מתשלום היטל השבחה בבניית ממ"ד יחול הן בבנייה חדשה הן בתוספת לבנייה ישנה. 
וועדת התכנון והבנייה הגישה ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי מרכז. השופט צבי דותן דחה אף הוא את הערעור, ובפסק דין קבע כי לשון החוק, הקובעת כי הפטור מתשלום היטל השבחה ב"בניית מרחב מוגן", משמעה כי הפטור יינתן גם ביחס לבניית ממ"ד בבית קיים וישן וגם בבניית ממ"ד בבית חדש.
מכאן הגישה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. 
בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור ופסק כי נקודת המוצא לדיון היא אמת המידה המצמצמת החלה על הענקת רשות ערעור במקרים כאלה, בעיקר כאשר מובאת בחשבון מומחיותה המיוחדת של ועדת הערר בנושאים המסורים לסמכותה. בהחלטתה של השופטת דפנה ברק-ארז לסרב לתת לוועדה המקומית רשות ערעור, היא קבעה כי הפרשנות של הוועדה המקומית, לפיה יש הפטור בחוק חל על תוספת לבנייה קיימת וישנה בלבד אינה נכונה, וכי הפטור לבניית ממ"ד יינתן הן בבנייה חדשה הן בתוספת לבנייה קיימת.

"...על רקע זה, טענת המבקשת כי עמדתה הפרשנית מעוררת שאלה עקרונית אינה מספיקה לצורך מתן רשות ערעור, משעמדה זו אינה מעוגנת בלשון החוק ומשלא הצביעה המבקשת על כך שמדובר בשאלה משפטית בה חלוקות הדעות (ראו והשוו: בר"ם 103/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רחובות נ' דיור ב.פ בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (5.8.2014)). מעיון בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי אף מצטיירת תמונה הפוכה לפיה קיימת תמימות דעים בקרב ועדות הערר השונות ביחס להיקף הפטור האמור (ראו: ערר (י-ם) 186/13 מ.ה.א.ר בנין והשקעות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים [פורסם בנבו] (9.7.2013); ערר (דרום) 6018/15 חברת רמ"ר בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה אשקלון[פורסם בנבו] (18.6.2015); ערר (ת"א) 85315/15 אמינוב נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה [פורסם בנבו] (8.2.2017); ערר (ת"א) 85193/17 סלע נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה [פורסם בנבו] (14.3.2018)). למעלה מן הצורך ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, נדמה כי לגופם של דברים אין די במקרה זה בהעלאת טענה שעניינה תכלית החקיקה כדי להוציא את לשון החוק מכלל פשוטה ובכך לשלול פטור מוכר מתשלום חובה. זאת, וכפי שאף ציין בית המשפט המחוזי, בשונה ממקרים שבהם נדרשת בחירה בין שתי אפשרויות פרשניות שיש להן עיגון בלשון החקיקה (ראו והשוו: עניין עמאש)"

ברמ 6938/18 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ' אמנון סלונימסקי ו-39 אח'




למאמרים נוספים:










Share by: